מיד לאחר כיבוש מזרח ירושלים ב-1967, סיפחה ישראל כ-70,000 דונם מהגדה המערבית בניגוד לחוק הבינלאומי. חלק משמעותי משטחים אלו סופח לשטח המוניציפאלי של ירושלים. התושבים הפלסטינים בסילוואן סובלים מהזנחה מכוונת של העירייה: זבל נערם, כבישים אינם סלולים ותאורת הרחוב דלה. לצד ההזנחה, התושבים מתמודדים עם אלימות יומיומית מצד כוחות משטרה ומתנחלים, שנועדה להפוך את חייהם לסיוט מתמשך. הטיהור האתני בסילוואן הוא פרויקט מדינתי מתוכנן שמקודם במשך שנים. הממשלה, רשויות התכנון, מערכת המשפט ועמותות המתנחלים פועלות יחד כמנגנון אחד כדי לנשל את הפלסטינים מאדמתם. החוק הישראלי מושתת על עקרון מארגן של קידום והנצחת עליונות יהודית במרחב: הוא מאפשר רק ליהודים לתבוע בעלות על נכסים במזרח העיר מלפני 1948, בעוד שאפשרות זו נשללת לחלוטין מהפלסטינים. ישראל משתמשת ב"גנים לאומיים" וב"אתרים ארכיאולוגיים" כעילה להשתלטות על קרקעות. אתרים אלו מנוהלים בשיתוף פעולה הדוק עם עמותות ימין כמו "אלע"ד" ו"עטרת כהנים", שכל מטרתן היא ייהוד המרחב. הקמת מובלעות יהודיות בלב הקהילה הפלסטינית, כמו בשייח' ג'ראח, ברובע המוסלמי בעיר העתיקה ובסילוואן, היא אסטרטגיה של דחיקה שנועדה לרסק את הרצף הקהילתי הפלסטיני. בעוד הפלסטינים סובלים מהזנחה ואלימות, המתנחלים בסילוואן, כמו ב"עיר דוד" או "בטן אל-הווא", נהנים משירותים ותשתיות חדישים, שבילי גישה סלולים ותאורת רחוב נאותה. הגירוש בסילוואן הוא חלק ממדיניות של טיהור אתני בכל הגדה המערבית. למידע המלא >> btselem.org/hebrew/jerusalem…

→ View original post on X — @btselem